עפ"ת 28975-06-13 מדינת ישראל נ' גומיידעפ"ת 49562-05-13 גומייד נ' מדינת ישראל

פסק דין

תמצית המחלוקת

1.המערערת הורשעה, לפי הודאתה, בנהיגה בזמן פסילה. בית המשפט קמא גזר עליה ששה חודשי מאסר בפועל, והפעיל מאסר מותנה בן שמונה חדשים. נוסף על כך הופקעה יתרת תקופת המאסר בפועל אותה עשתה המערערת בעבודת שירות. בית המשפט קמא ציווה, כי בכל אלה תישא המערערת באופן חופף.

על גזר דין זה מלינים הן המערערת והן המשיבה, בערעורים שהניחו לפניי. המערערת סבורה, כי היה על השופטת קמא להימנע מלגזור עליה מאסר בפועל, ולהאריך את תקופת התנאי. המשיבה סבורה, כי היה על בית המשפט קמא לגזור על המערערת מאסר בפועל לתקופה ארוכה מכפי שגזר, ולצוות כי את תקופות המאסר תישא המערערת באורח מצטבר ולא חופף.

זוהי עיקר המחלוקת, ועתה אוסיף וארחיב בה קמעא.

רקע

2.המערערת בעפ"ת 49562-05-13, היא גם המשיבה בעפ"ת 28975-06-13, תזכה להלן לכינוי המערערת, לשם הנוחות; המשיבה בעפ"ת 49562-05-13, והריהי גם המערערת בעפ"ת 28975-06-13, תזכה לכינוי המשיבה.

3.ביום 14.12.2006 ארעה תאונת דרכים, בה מצא את מותו ילד בן שש. במכונית הפוגעת נהגה המערערת.

התביעה התמהמהה עם הגשת כתב אישום, בין היתר משום קיומה של מחלוקת בין בוחני התנועה באשר לאחריותה של המערערת לגרימת התאונה.

ביום 9.3.2009 (בטרם הוגש כתב אישום על העבירה משנת 2006) חצתה המערערת צומת בעת שהרמזור בו היה אדום, וגרמה לתאונה בה נפגעה היא עצמה ונהג נוסף. המערערת עמדה לדין בגין תאונה זו ודינה נגזר לחודשיים פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

כשלוש שנים אחר כך (31.12.2012) הוגש נגד המערערת כתב אישום בגין התאונה הקטלנית שארעה כחמש שנים קודם לכן (זו משנת 2006). היא הואשמה בגרימת מותו ברשלנות של הילד בן השש. במסגרת הסדר טיעון היא הודתה בעבירה שיוחסה לה. בגזר דין מיום 14.11.2012 כיבד בית המשפט את ההסדר, שכלל גם הסכמה לפיה יושת על המערערת עונש מאסר בן 5 חדשים, אותו היא תישא בעבודת שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, 4 שנות פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

4.המערערת החלה נושאת בעבודת השירות, וביום 30.12.2012, משמע כחודש וחצי לאחר שניתן גזר הדין שפסל אותה מלנהוג, היא נתפשה נוהגת, בדרכה לביצוע עבודת השירות. עבירה זו של נהיגה בפסילה, לה נוספה נהיגה בלא פוליסת ביטוח בת תוקף, היא העבירה מושא הערעורים שלפנינו.

גזר הדין בבית המשפט קמא

5.בגזר דינה פרשה השופטת קמא בהרחבה את היסודות השונים הצריכים לשם גזירת הדין. בתוך כך היא ציינה את הרשעותיה הקודמות של המערערת (2005 – שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה; 2006 – התאונה הקטלנית; 2009 – כניסה לצומת ברמזור אדום; 2011 ו-1012 – שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה); השופטת קמא פרשה עוד את שנאמר על המבקשת בתסקירי המבחן; היא פרשה את נסיבותיה האישיות הקשות של המערערת (היא מטופלת בבן הסובל מאוטיזם); ועמדה על חומרתה של עבירת הנהיגה בפסילה, כמו גם על הסכנה הנשקפת מן המערערת אם תמשיך ותנהג.

6.משום כל אלה קבעה השופטת קמא את מתחם הענישה ההולם בין עונש ללא מאסר לבין עונש שיכלול מאסר בן שנה, פסילה בין 6 ל-36 חודשים, וקנס בין 500 ל-2,500 ₪. את עונשה של המערערת היא גזרה בתוך מתחם זה, כלהלן:

ששה חדשי מאסר בפועל;

עשרה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים;

שלושים וששה חודשי פסילה בפועל;

750 ₪ קנס.

נוסף על אלה הפעילה השופטת קמא את המאסר המותנה בן שמונת החודשים, ציוותה על הפקעת יתרת תקופת המאסר שעשתה המערערת בעבודת שירות, והורתה כי בכל עונשי המאסר הללו תישא המערערת באופן חופף. סך הכל על המערערת לשאת בעונש מאסר בפועל בן שמונה חודשים, בניכוי ימי מעצרה, כך מצוות השופטת הנכבדה קמא.